כתבה מתוך מוסף ראש השנה תש"ס של ירחון "לאישה"

עריכה נוספת ע"י מוריס פרננדז. ינואר 2002


אזור הדמדומים


 חזרה לרשימת המאמרים
המילניום שבפתח מבשר על סיומו של עידן הדגים ותחילתו של עידן הדלי * הבשורות הטובות: שיתוף פעולה ותלות הדדית בין עמים ומדינות ימנעו מלחמות * הבשורות הרעות: יהיו אסונות טבע גדולים ושיכרון הכוח יביא הרס עצמי על האנושות * ויש גם גלולת הרגעה: לא צריך להיבהל מייד, כל עידן נמשך כאלפיים שנה

מאת תמי לוביץ'

סוף שנות השישים: מלחמה בוויאטנם. בארצות-הברית ההיפים שורפים צווי גיוס, ובברודווי עולה המחזמר "שיער" המכריז על היום שבו יפציע השחר על עידן חדש, עידן הדלי. כשהירח יימצא בבית השביעי ויופיטר יתחבר למארס, מבטיחים בשיר "אקווריוס", השלום ישטוף את הפלנטה והאהבה תשלוט בעולם. הם שרים גם על גל של הרמוניה, הסכמה, סובלנות והבנה, ועל עידן שבו תפרח החוכמה המיסטית והמחשבה תשתחרר. שלושים שנה עברו מאז, ועכשיו אנחנו נמצאים באזור הדמדומים שבין עידן הדגים לבין עידן הדלי. בשלב המעבר, ולקראת תחילת מילניום חדש, העולם נע בין תקווה לעתיד טוב יותר לבין חוסר ודאות ופחד משינוי.
בצומת הזה מתחזק מעמדם של היועצים. מומחים מנסים לחשב מה יהיו המגמות בבורסה ואיך תתפתח הכלכלה. אחרים מנסים לצפות מה נלבש, מה יהיו מוצרי הצריכה של העתיד, איזו מוזיקה נשמע ואפילו איזה מזון נעדיף לאכול. האסטרולוגים תופרים חליפות לקראת העידן שבו יקבלו לגיטימציה מקיר לקיר. ובינתיים מה?

כמו שעון עם הרבה מחוגים

בינתיים יש יותר שאלות ופחות תשובות. כדי לעשות קצת סדר ולהבהיר את התמונה, פנינו למוריס פרננדז, אסטרולוג של התפתחות הנשמה, המנתח תהליכים. השיטה שעל פיה הוא עובד פותחה על ידי האסטרולוג האמריקאי ג'פרי גרין.
פרננדז, כמו גרין, מניח, שלכל ישות יש נשמה. "הנשמה עוברת גלגולים", הוא אומר, "ובכל גלגול היא לומדת עוד משהו על החיים. יש גם נשמה אחת שמשפיעה על כולנו, היא נשמת העולם. הנשמה הזו, שהיא מעין סך הכל, כפופה גם היא לחוקי הטבע ומשתנה עם הזמן. עכשיו היא עומדת לעבור לעידן הדלי".
ומה זה בעצם עידן? יש 12 עידנים שכאילו נמצאים על שעון גדול. סיבוב שלם של השעון הדמיוני הזה אורך 25,950 שנה, ואורכו של כל עידן הוא 2,160 שנה. כל עידן נקרא על שם מזל מגלגל המזלות (עידן הדלי, הדגים, וכו'), אבל בניגוד לגלגל המזלות שאנחנו מכירים - ספירת העידנים הולכת אחורה: מדגים עוברים לדלי, ולא לטלה.

מן החומר אל הנשמה

ההיסטוריה המתועדת חלקית של העולם מאפשרת נגישות לשלושה עידנים.
עידן השור, שהוא העידן הטרום תנ"כי, התחיל מפולחן החומר, ובמהלך 2,160 השנה עבר לסגידה לרוחניות ולנשמה: למשל, יציאת מצרים, שהוציאה את עם ישראל משלב החומר לשלב עבודת אלוהים. דוגמה טובה נוספת היא עגל הזהב מול עשרת הדיברות. בעידן זה היה מעבר לערכים יותר גבוהים, מעבודת אלילים לאמונה באל אחד ובעקרונות מופשטים.
בערך בשנת 2,200 לפני הספירה עבר העולם לעידן הטלה. זה עידן של אימפריאליזם וכיבושים, המצויין על ידי שתי אימפריות: יוון ורומי. במקביל צמח פולחן גזע האדונים מול משרתים וחוסר איזון בין מי שנחשב מוצלח לבין האחרים. תקופה זו מאופיינת גם בחוסר השיוויון הקיצוני שגבר בין זכויות נשים מול גברים.
לקראת הספירה החל העולם לעבור לעידן הדגים, שהוא עידן האחדות. "האירוע הטראומטי שבישר את העידן הזה", אומר פרננדז, "היה לידתו של ישו, שמסומל עד היום על ידי דגים.
"ישו בישר באופן מילולי על עידן חדש, ואם בוחנים את הבשורה שהוא הביא לעולם, אפשר ללמוד על התקופה. הוא היה יהודי שהתבסס על המקורות היהודיים שלו, והחידוש שלו היה בכך שהוא הביא איתו תחושה של אחדות. ישו הציג את אלוהים לא כמקור לפחד, אלא כמקור לסליחה ולאהבה, וחשוב להבדיל בין הבשורה המקורית שלו לבין הדרך שנעשה בה שימוש מאוחר יותר. "ישו דיבר על ישות קולקטיבית. כולם שייכים לאותו מקור, ללא הבדל דת, מין וגזע. הוא הביא איתו גישה רוחנית שחיזקה את המגמה לפיה ההישגים החומריים על כדור הארץ הם שוליים ומשמשים כאמצעי להתחבר לאמת. לכן זה לגמרי הגיוני להגיש את הלחי השנייה כשפוגעים בך, כפי שקובעת תורתו. הרעיון הוא שלא צריך להזדהות עם דברים שהם בני חלוף כמו הגוף, החומר והבורות, כי בממלכת השמים כל אחד יזכה לערך האמיתי שלו".

שימוש מעוות בפולחן הסבל

"המסר הזה", אומר פרננדז, "יצר את העיוות המרכזי שליווה את כל עידן הדגים. מדובר בפולחן הסבל, שהוא בכלל תופעת לוואי של פרשנות מעוותת. מכאן נוצרה ההערצה של הסבל, שהתרגום שלה הוא 'ככל שאני סובל יותר, ככל שאני עני יותר, ככל שסוטרים לי יותר - אני יותר קדוש'.
"התפיסה הזו לא נעלמה גם בימינו. בתת-מודע שלנו יש תוכנת סבל. אנחנו חיים בתוך סבל ולא עושים מספיק כדי לצאת ממנו, כאילו הסבל עושה אותנו טובים יותר. כך, למשל, אנחנו שומעים הרבה את המשפט: 'קיבלתי מכות, התעללו בי, וזה מה שהפך אותי לבן אדם חזק'". כל זה ניכר בתפקידן החברתי והבלתי אפשרי של הנשים. "התפקיד המסורתי של נשים הוא לשרת את הגברים מצד אחד, ולהיות סמל של הקרבה, טוהר ושלמות מצד שני. מצפים מהאשה להיות זונה של בעלה, ובמקביל היא אמורה להיות זכה וקדושה. הטרגדיה היא שנשים מקבלות את הסבל, ההשפלה והדיכוי כדבר בלתי נמנע, כאילו זה הכרחי ונועד לשרת מטרות נעלות".

קץ טרגי לגיבורים

עידן הדגים גם מאופיין בכך שרבים מגיבוריו, שתרמו לאנושות, סיימו את חייהם באופן טרגי. דוגמאות בולטות הן מהאטמה גנדי וג'ון קנדי שנרצחו, ז'אן דארק שהועלתה על המוקד, ואפילו יצחק רבין, בן מזל דגים בעצמו, שנרצח על מזבח תהליך השלום.
"העידן הזה התחיל כשמבשרו נצלב. ישו לקח על עצמו תפקיד: במקום הרס טוטלי ומוות קולקטיבי, כמו בזמן המבול, הוא הקריב את עצמו. מכאן צמח הדפוס הזה של צורך בטרגדיה כדי להנציח את הגבורה, וכך, במשך אלפיים שנה, חיינו על עניין ההקרבה האישית. זה דפוס שאומר: 'אם אני מת, כולם מתים': אין הפרדה, כולנו נשמה אחת.
"ומשום שאין הפרדה, צמחה עוד פרשנות מעוותת - המזוכיזם, שאומר: 'אני סובל למען האחרים'. התופעה הזו הביאה להתאבדויות, להתפתחות הג'יהאד ולעלייה של קבוצות קמיקזיות, בהן הפכו את ההתאבדות לערך שמקדם את המטרה הקבוצתית. האני האישי לא כל כך חשוב אם אפשר לקדם תהליכים יותר גדולים, ומכאן גם מגיעה התפיסה שהמימוש של האני הזה בחיי היומיום אינו חשוב. אני לא צריך לעבוד במה שמתאים לי, אני לא צריך לחיות עם מי שמתאים לי, ולא ממש חשוב לחיות לפי הרצון - העיקר להיות חלק מהקבוצה".

תת עידן הדת ותת עידן המדע

פרננדז מחלק את עידן הדגים לשני תתי-עידנים: תקופת הדת והרוח, ותקופת המדע. התקופה הראשונה מבוססת על אמונות, ולא על דברים נמדדים. כלומר, "אני מאמין, משמע - זה קיים".
זה היה עידן שבישר על גישות חדשות, אמונות חדשות וחיים רוחניים למען הקודש. לא רק הנצרות צמחה בעידן הזה אלא התפשטו גם הבודהיזם והאיסלם.
בתת-עידן זה המנהיגים היו אנשי הדת, אלא שלא תמיד הם ידעו איך להשתמש בכוח שניתן להם, מה שהביא בסופו של דבר לירידה בפופולריות של הדת, ובעיקר לשחיקה במעמדם של מוסדותיה.
השחיקה הולידה את התקופה השנייה של עידן הדגים - עידן המדידות של מאופיין על ידי הקוטביות של מזל דגים, מזל בתולה. כלומר, "אם יש הוכחה מתימטית, אם זה ניתן למדידה - פירושו של דבר שזה קיים". כיוון שהאמונה העיוורת לא הוכיחה את עצמה, האנושות המציאה דת חדשה - המדע.

שווה, אבל שונה

עם תחילת המילניום הבא אנחנו מתקרבים לעידן הדלי, אותו משלים מזל אריה. מה שאומר, על פי פרננדז, שאלפיים השנים הבאות יוקדשו למימוש הפוטנציאל של הטבע והאנושות.
בעידן זה יוכל כל אחד למצוא ולבטא את האיכות האישית שלו. זה העידן של שווה - אבל שונה. אף אחד לא יהיה יותר טוב מאחרים, כי כל אחד יתרום את כישוריו האישיים. תהיה הכרה גורפת בכך שבכל אחד קיים ניצוץ של גאונות. השלום, ההבנה והסובלנות יהיו פירותיו של הרעיון הזה.
"זה עידן שמביא בשורות למיעוטים ולקבוצות מקופחות", מסביר פרננדז. "אנשים לא יישפטו על פי הזהות המינית, הלאומית או המקצועית, אלא על פי האישיות האינדיבידואלית שלהם". המגמה הזו תביא להתמוססות הזהות הלאומית.
פרננדז מצביע על מספר אירועים שכבר עתה מבשרים את בואו של השינוי: הפסקת המלחמה הקרה, נפילת הגוש הקומוניסטי, איחוד אירופה, ההגירה הכללית, מסעות לחילופי תרבות ועלייה הדרגתית (אם כי עדיין מתונה מאוד) במעמדן של הנשים.
העולם בעידן הדלי יעבוד על שיתוף פעולה. התלות ההדדית תורגש בצורה כל כך חזקה, שכבר אי אפשר יהיה לעשות מלחמות. אך מאד יתכן שתהיה צמיחה אדירה של הטכנולוגיה, שתשרת מטרות אנוכיות.

התחממות הגוברת וכיבוש החלל

"אנחנו רואים את תחילת התהליך הזה כבר עכשיו", מציין פרננדז. "הטכנולוגיה מתפתחת מהר מאוד. אופנהיימר, שפיתח את פצצת האטום, בכלל לא התכוון שהמצאתו תגרום מלחמה. הוא ייעד אותה כדי להזהיר את האנושות מפני הסכנות הקיימות בנשק כזה. באופן אבסורדי הוא פיתח נשק אטומי כדי שאנשים יתחילו לפחד באמת ממלחמות".
הסכנה של עידן הדלי היא נסיון האדם להיות אלהוים בשך הידע שייצבר, מה יכול להביא על האנושות הרס עצמי; והשנייה, מהטבע עצמו. ג'פרי גרין גם מתאר על הנושא בספרו "פלוטו 2":
זה יתבטא באירועים כמו רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, סופות טורנדו והוריקן. ההתחממות הגוברת של האטמוספירה, כתוצאה מאפקט החממה שנוצר בידי האדם, תגרום כנראה לעלייה של 2 עד 6 מעלות בטמפרטורה של כדור הארץ במהלך מאה השנים הקרובות. האדם ייאלץ להתמודד עם הפגיעה המתמשכת באיכות הסביבה. הקרינה (שתיווצר כתוצאה מהחור באוזון) והפסולת הגרעינית יגרמו להופעת מוטציות גנטיות במינים שונים, והאדם ייאלץ לחפש תשובות מתוחכמות להישרדות. שני חידושים צפויים הם התפתחות מדהימה בהנדסה הגנטית ובכיבוש החלל. שנים מרתקות עומדות בפנינו, בפני הילדים שלנו, הנכדים והנינים. אפשרויות חדשות נפתחות, לצד סכנות שלא הכרנו עד היום. בזמן ההמתנה אפשר לנסות להקדים את המאוחר: להפסיק לסבול (העידן הזה ממילא מסתיים או-טו-טו) ולהתחיל לפתח את הנתונים האינדיבידואליים שלנו, שיהיו נכס חשוב כל כך בעידן הבא.